ספיישל גלי עטרי

ספיישל נוסף מספר 3, והפעם עם השחקנית והזמרת הגדולה מכולן, גלי עטרי, זוכת אירוויזיון 1979, יוצאת להקת חלב ודבש ועטירת להיטים מצליחים

מאת: טלי אייל

תוך המשך רצף הספיישלים שכולנו מקווים שלא יתחילו להיות מייגעים מדי, ולאחר ספיישל מירי מסיקה וקרן פלס, ספיישלים בהם בכל תכנית מגיע לכוכב נולד אמן אורח אשר מתוך שיריו יצטרכו לבחור המועמדים את הביצועים לאותו הערב, בין אם יאהבו את זה או לא, הגיעה השבוע גלי עטרי שגם כאשר אינה מגיעה לכוכב נולד, שיריה מככבים הן באודישנים והן בתכנית עצמה.

ראשונה להתמודד עם שירי גלי עטרי הייתה מעיין בוקריס שהזכירה לנו על ההתחלה שהיא לא רק מוכשרת בטירוף אלא גם מאוד בוגרת ואינטליגנטית, לאחר שלא נתנה לאף אחד מהמבוגרים הלא אחראים בהפקה להגיד לה שהיא לא מספיק בוגרת כדי להתחבר לטקסט כזה או אחר. בוקריס מוכיחה פעם נוספת שזה לא הגיל אלא התרגיל ומספקת ביצוע מרשים ומרגש גם יחד.

הבא לעלות על בימת הספיישלים היה ניסים בר חיים שהספיק כבר לבלבל אותנו לא מעט לאחר שהחל את העונה כבחור חסר אישיות, אך המשיך וגילה שבכל זאת יש לו עמוד שדרה ואופי, בנוסף לכישרון שירה ברור. בר חיים הפגין גם הפעם את כישרונו, אבל למרבה הצער זה היה בשיר ובעיבוד מבוגרים ולא מרגשים.

מהמתמודדת הבאה, תהל שוהם, קיבלנו יותר דרמות מאחורי קלעים מאשר התרכזות בשירה עצמה. שוהם שמהרגע הראשון בתכנית אנחנו מקבלים ממנה ריכוז בלתי נסבל של חנחונים, פלרטוטים וחיוכים מאולצים, מצליחה לפחות לכפר על כל אילו בביצועים מצוינים בכל שבוע, בתקווה שהמאזן יגבר בהמשך לטובת השירה ופחות לכיוון הדרמות וההצגות.

אחרי שוהם קיבלנו את אוהד שרגאי, מתמודד שכביכול מביא את כל מה שאנחנו מחפשים החל באישיות וכלה בכישרון שירה, אבל למרות כל זה אנחנו ממש לא מפנטזים על שרגאי עומד על בימת הגמר, אולי זה בגלל הביצועים המוגזמים שמתאימים יותר להופעת דראג מאשר לבימת כוכב נולד.

הבא להגיע למפגש עם גלי עטרי היה עידן עמדי, המתמודד שעל פי מדורי הרכילות מנהל קשר צמוד וחזק במיוחד עם מלכת הפלרטוטים תהל שוהם. לאחר שהצלחנו להתגבר על רגשות הקנאה ולאחר שנוספו לנו עוד כמה סיבות לשנוא את שוהם, נזכרנו למה מלכתחילה התאהבנו בעמדי, שסיפק את אחד הביצועים המרגשים של הערב, ביצוע שריגש כנראה גם את חברת החשמל, שסיפקה קריסת תאורה כללית, שהובילה בתורה להפסקת פרסומות לא מתוכננת ודי מביכה.

את הניצוצות הבאים קיבלנו לא מהפסקת חשמל אלא מכיוונו של אבי בן אבו, מתמודד אהוב שכבר כשחשבנו שלא יכול לרגש יותר, הצליח לספק את הביצוע המרגש ביותר של הערב עם השיר 'עוד יום'. בן אבו מצליח פעם אחר פעם להגיע עם ביצועים בוגרים ומרגשים ופשוט להפיל אותנו על הרצפה עם אחד הקולות החזקים ביותר בנבחרת.

אצל המתמודד הבא יובל מירון, עלתה אצלנו התעסקות חדשה עם המושג 'אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו' דווקא במובן שבו אצל מירון אנחנו מעדיפים להסתכל על הקנקן, כי בפנים אין יותר מדי דברים מרגשים. מירון שמזכיר לנו גם השבוע שיש לו קול שמתאים לשירה בטקסים או סביב מדורות בדרום אמריקה ולא לכוכב נולד, ממשיך לספק ביצועים בינוניים ולא מרגשים, בתקווה שיעבור מהר מאוד להיות פרזנטור של כל דבר אחר מלבד שירה.

מי שלא מבזבזת לנו את הזמן ואנחנו לא רוצים שתעבור לשום מקום חוץ מהמקום הראשון, היא רוית בטאשוילי, שבחרה באחד השירים הטובים ביותר של גלי עטרי 'רק אתמול' ולאחר שהכניסה אליו את הכישרון הפשוט לא יאמן שלה, הצליחה להביא את אחד הביצועים הנזכרים ביותר מתחילת העונה.

את הכישרון הלא יאמן הבא קיבלנו מכיוונה של ניקיה בראון, שהצליחה לקחת את 'חזקה מהרוח' ולתת לו את הטאצ' המיוחד שרק היא יכולה לתת וכך קיבלנו שיר ישראלי שיכול ברגע להפוך לאחד מלהיטי האר.אנד.בי הגדולים של השנה. בראון מבחינתנו יכולה לא ללמוד עברית לעולם ואולי להכניס טרנד חדש לתכנית הקפואה שמקבלת אך ורק שירים מלאים בעברית צחה ונוקשה.

את ההתלהבות מבראון לא יצליח גם המתמודד האחרון של הערב, נאור אלבז להרוס לנו. אלבז שהגיע למפגש עם גלי עטרי חמוש בחוצפה הלא ברורה שלו, ממשיך לסמוך יותר ויותר על סיפורו האישי והמרגש ופחות ופחות על כישרון שירה או אישיות כלשהי. מה שהרגיז עוד יותר הייתה העובדה שאלבז קיבל חיזוק מכיוונה של גלי עטרי שהצטרפה אליו בביצוע ומי שהצליח להיות ממש בשקט בטח הצליח לשמוע חצי מדינה אומרת "זה ממש לא פייר...".

בהמשך הערב קיבלנו כמיטב המסורת את גלי עטרי מקדמת את שיריה וכמובן עוד דירוג שופטים הזוי שמיקם את נאור אלבז במקום הראשון, אבל לפחות קיבלנו את ניסים בר חיים במקום האחרון. את המעטפה עם התוצאות הסופיות סיפק באופן מפתיע מלך הנצנצים, צביקה פיק שעומד לשוב לתכנית בספיישל מיותר משל עצמו ולאחר עוד הקראה מותחת שלוותה בהפסקת נשימה ממושכת כל עוד קולה של בטאשוילי לא נשמע, נפרדנו לבסוף מניסים בר חיים שממשיך גם הוא מסורת של הדחות מוצדקות לחלוטין.